שבע אימהות מאת יוכי ברנס 

בספר שבע אימהות יוכי ברנדס מציעה פרשנות רעננה ומקורית לסיפורי התנ''ך המוכרים לנו כל כך, ומדגימה את גדולתן של נשות התנ''ך. הסופרת מתגלה כאישיות בעלת יכולת אבחנה דקה ומדוייקת. היא מקלפת שכבות ורבדים ונוגעת בעומק הסיפורים, גם כאשר המגע חד וכואב כניתוח בבשר החי. היא לא חוסכת שבטה מגדולי האומה ומותחת ביקורת נוקבת על אברהם על לוט על מנהיגי העם, וגם על חז''ל. תמר היא אישה כנענית שכל מי שנישא לה מוצא את מותו. תחילה היא מתחתנת עם בנו הבכור של יהודה, ומשזה מת, נישאת לאח השני, אך גם האח הזה מוצא את מותו. על פי כללי הייבום היא אמורה להינשא לאח השלישי. התווית השלילית הדבקה בה מרחיקה ממנה את האפשרות לנישואין נוספים והבאת ילד לעולם. אך היא מוצאת דרך - אמנם עקלקלה וערמומית - לעשות זאת. למעשה היא מסכנת את חייה מנגד למען הסיכוי לפריון ולילד משלה. ההשוואה בין תמר לאשת פוטיפר נעשית על סמך העובדה ששתיהן פיתו גברים. אלא שתמר פיתתה למען פריון ולמען הבאת ילד לעולם, ולעומתה אשת פוטיפר פיתתה למען סיפוקה הגשמי הגופני. כמו כן הסופרת מציינת שהיא אינה מאמינה לדרך בה מציגים את סיפור דויד ובת שבע. לדעתה ללא ספק בת שבע רחצה על הגג מתוך כוונה מוצהרת, להופיע באופן פרוקטיבי מול עיניו המשתוקקות של דויד. כלומר כל העניין היה מתוכנן והיתה כוונה מאחורי הדברים. ולא אקראי כפי שמתואר בסיפור המקראי. בסיפורה של מרים מביעה הסופרת תמיה כיצד זה שנביאה כה נערצת ומוערכת ואהובה זוכה לאיזכורים כה מעטים בתנ''ך. מרים מוזכרת רק 12 פעמים, וזה בהחלט מעט מאוד ביחס לדמותה הגדולה והנערצת. מרים היא זו אשר הצילה את חייו של אחיה וברוב חכמתה ניגשה לבת פרעה והציעה לה מיניקת עברייה. יוכי ברנדס מחדדת את הסיפורים ומשרטטת ביד מיומנת תמונה בעלת עוצמה, ומנקודת מבט מפתיעה. היא מביאה סימוכין לדבריה ופרשנויות מדברי הרמב''ן חז''ל וחוקרי מקרא אחרים. מניחה זכוכית מגדלת בנקודות הנכונות בסיפורים התנ''כיים וחושפת לנגד עינינו מציאות חדשה שמכה בנו בפליאה. ברנדס חוקרת מנתחת ומציעה רעיונות אלטרנטיביים מקוריים שחלקם לא נשמעו בעבר.